החלטה בתיק הפ"ב 8711-01-13

בקשה למינוי בורר

1.   המבקשת הינה אלמנתו- יורשתו של פסח תדהר ז"ל (להלן - פסח) אחיו של המשיב. המבקשת עותרת למינוי בורר שיכריע במחלוקת הנוגעת לאופן חלוקת המניות בחברת המקרקעין המשפחתית הידועה בשם "חלקה 368 בגוש 6212 בע"מ" (להלן - החברה) הרשומה כבעלים של בניין מגורים בן 3 קומות בתל-אביב (להלן - הבניין).

הבעלות במניות החברה נחלקת, כפי שהבינותי, לשתי קבוצות: האחת - מניות רגילות א' שבבעלות המבקשת והמשיב, והשנייה - מניות רגילות ב' שבבעלות המשיבות הפורמאליות.

2.   לטענת המבקשת, בשנת 1982 נערך בין פסח, המשיב והוריהם הסכם המסדיר את אופן חלוקת המניות, במסגרתו התחייב המשיב להעביר לפסח חלק ממניותיו (להלן - ההסכם) הסכם שעל פי הנטען לא בוצע ע"י המשיב.

עוד טוענת המבקשת כי ביום 10.3.91 נערכה צוואה על-ידי אהרון סוסנה ז"ל, אביהם של המשיב ושל פסח, אשר קוימה ביום 12.5.96 (להלן - הצוואה) בה ניתנו, בין היתר, הוראות בדבר חלוקת המניות בחברה וחלוקת הזכויות בבניין, בה נקבע כי ככל שלא ניתן יהיה להגיע להסכמה בדבר מכירת הבניין או העברתו, ימונה בורר על-ידי יו"ר ועד מחוז ת"א של לשכת עוה"ד.

3.  המבקשת סומכת בקשתה על שני מסמכים: האחד, הצוואה, כאמור לעיל, והשני, הסכם פשרה שהושג בין הצדדים בהליך משפטי קודם [פש"ר 1465/06] מיום 11.7.06, בו הוסכם, בין היתר, כי במחלוקת בין הצדדים ימונה בורר על-ידי עו"ד עמי בן יעקב (להלן- הסכם הפשרה).

בהקשר זה יצויין כי בין הצדדים התנהל הליך נוסף שהוגש ע"י המשיב נגד המבקשת במסגרת ה.פ. 55637-03-11 שהסתיים בהסכמת הצדדים בפסק דין ביום 15.1.12 (כבוד השופט טובי) לפיו יש לרשום את הבניין כבית משותף (להלן - המרצת הפתיחה).

לטענת המבקשת מינוי הבורר במקביל להליכי רישום הבניין כבית משותף, " ...יאפשר פירוק החברה, והעברת רכושה לבעלי מניותיה (ביניהם המבקשת והמשיב), על פי חלקם הנכון בחברה, ואף יסייע בפתרון מחלוקות שונות שהתעוררו בין הצדדים בניסוח מסמכי הבית המשותף ".  

4.   המשיב מתנגד לבקשה.

המשיב נסמך על הליך המרצת הפתיחה וטוען כי הבקשה שעמדה לנגד בית המשפט בהליך זה התמצתה אך ורק בבקשת המשיב להורות על רישום הבניין כבית משותף. ההליך נסתיים בפסק הדין  הקובע כי הבניין ירשם כבית משותף ובאי כוח הצדדים מונו ככונסי נכסים. משפסק הדין לא התייחס כלל לסוגית חלוקת המניות, אין לבקשת המינוי על מה שתסמוך.

לטענתו, אין לנושא חלוקת המניות רלוונטיות ישירה להליך רישום הבניין כבית משותף ומדובר למעשה ב"בקשת סרק", מה גם שהמבקשת מעכבת את ביצוע הרישום.

נראה שלמרות עמדת המשיב אין מניעה להיעתר לבקשה, ככל שהמינוי יוגבל לנושא אופן חלוקת המניות.

5.   ההליך דנן בו פתחה המבקשת הינו הליך נפרד ובלתי תלוי בהליך המרצת הפתיחה אליו מפנה המשיב, שכן אין המדובר באותה מחלוקת בין הצדדים, קרי: עצם רישום הבניין כבית משותף. המחלוקת בבקשה שלפניי אינה קשורה ישירות לרישום הבניין כבית משותף. אף אינה עוסקת בנושא חלוקת הזכויות בבניין, אלא עוסקת בנושא אופן חלוקת מניות החברה ובו בלבד. ממילא אין מקום כי הבורר יסייע בפתרון מחלוקות שונות שכבר הוכרעו במסגרת המרצת הפתיחה, מחמת מעשה בית דין, אף אין מקום כי הבורר "יאפשר פירוק החברה", כנטען, שעה שאין זו סמכותו של הבורר [ראו: רע"א 1644/10 רחין נ' זמלר (מיום 7.12.11); ע"א 321/65 ברמן נ' אנגלברג, פ"ד יט(4) 490].

6.   שני המסמכים עליהם נסמכת המבקשת, דהיינו, הצוואה והסכם הפשרה אכן מכילים תניית בוררות.

בסעיף 2 להסכם הפשרה צויין כי במקרה של מחלוקת בנוגע לחלוקת המניות בין המבקשת לבין המשיב, " ...תוכרע המחלוקת ע"י בורר שימונה ע"י עו"ד עמי בן-יעקב ". המבקשת והמשיב חתומים על הסכם הפשרה וזה קיבל תוקף של פסק דין.

בסעיף 8 לצוואה ציין המצווה, אבי פסח והמשיב: " אני מצווה בזה כי במידה ובני לא יוכלו לבוא לעמק השווה בדבר מכירת הנכס או העברתו ימנו הם בורר יחיד אשר יפתור את המחלוקות ביניהם, יעשה כל דבר על מנת לקיים רצוני ע"פ צוואתי זו ". בסעיף 9 לצוואה צויין כי ככל שלא יגיעו להסכמה בדבר זהות הבורר, ימונה הבורר על-ידי יו"ר ועד מחוז ת"א של לשכת עורכי הדין.

מאחר שבצוואה הורה המנוח גם על חלוקת המניות בחברה בין בניו (המשיב ופסח) הרי שהפרשנות התכליתית מצביעה על כך שכוונת המנוח הייתה כי גם המחלוקת בנושא עניין חלוקת המניות, אם תתעורר, תוכרע ע"י בורר.

מיותר לציין כי המבקשת נכנסת בעניין זה בנעליו של פסח כחליפתו.

7.   לא זו אף זו, נראה שהליך המרצת הפתיחה, לא זו בלבד שאינו סותר את הבקשה למינוי בורר, אלא שהוא עולה בקנה אחד עמו. בפסק הדין שניתן על-ידי כבוד השופט טובי ביום 15.1.12, צויין על ידו, באשר למחלוקת הנוספת שהתעוררה באשר לחלוקת המניות בין המבקשת לבין המשיב, כי: " סבורני כי הדבר יכול לבוא על פתרונו בהסכמה, ובהעדר הסכמה בישיבת בוררות אחת קצרה...כך או כך, השאלה הזו אינה עומדת לפתחו של בית המשפט ולכן בית המשפט לא יביע דעתו בעניין זה" (עמ' 2 לפסק הדין).